הסבר כללי
 

אף בנוי מארבעה מרכיבי שלד עיקריים:

1. עצם האף בחלק העליון.
2. הסחוס העליון בחלק המרכזי של האף.
3. הסחוס התחתון היוצר את קשת הנחיריים.
4. המחיצה המחלקת את האף לשני מעברים לאויר.

כל האף מכוסה בעור. העור יכול להיות דק, עדין, עבה, גס, שמנוני (מלא בבלוטות חלב) יבש, אלסטי ומתוח או חסר גמישות ורפוי.

צורת כל החלקים וצורת העור הם אלה המרכיבים על פניך את/ה את האף אותו את/ה מבקשים לשנות.
המנתח המבצע בך ניתוח פלסטי באף, מבצע את הניתוח על האף היושב במרכז הפנים שלך לשם שינוי צורת האף שלך ולא פחות חשוב, גם לשם תיקון של מעברי הנשימה באף שלך.

המנתח המומחה בביצוע ניתוחי אף, משנה את גודלם של החלקים הסחוסיים של אפך ואת גודל העצם, מתקן את החסימות במעברי האויר ומרכיב את כל החלקים מחדש כך שמתקבל למראה אף נעים ואסתטי.

לשם גישה לשלד האף ניתן להשתמש בשתי גישות, בשיטה "הסגורה" (הקלאסית) ובשיטה "הפתוחה" (המתאימה למצבים מיוחדים):
 

בגישה הסגורה (הגישה הקלאסית.)
 

בגישה הסגורה החתכים הנם חתכים פנימיים בתוך הנחיריים (ראה תמונה).
בגישה כזו, אין סימנים חיצוניים (צלקות) אחרי ניתוח על האף.

בידיים מנוסות, גישה זו מתאימה למרבית ניתוחי האף. (עד 99% מהניתוחים).

על פי רוב אני משתמש בגישה הזו ומשלב אותה בשיטה המשמרת את המסתם הפנימי של האף ששלמותו חיונית מאוד לנשימה תקינה דרך האף ומשמר את ריריות האף ששלמותם חיונית לצורה הטבעית של האף.
אם לא מקפידים על כך, ההדבקיות והצלקות יכולות לצמצם את המעבר של האוויר ויוצרים קושי בנשימה דרך האף אחרי הניתוח.
מסיבה זו בעבודתי, אני מקפיד מאד לשמור על מבנה המסתם הפנימי ועל שלמות רירית האף והמחיצה.
השיטת בה אני משתמש לשם שימור המסתם הפנימי של האף ולשם שימור רירית האף והמחיצה נותנת בידיי יתרון חשוב נוסף, היא פותחת את האפשרות לשלב בניתוח האף גם את תיקון המחיצה ואכן, על פי רוב, אני מקפיד לתקן פגמים במחיצה ובכך לתרום לשיפור הנשימה דרך האף אחרי הניתוח.

בגישה הפתוחה:

(מתאימה למצבים מיוחדים בלבד)
להלן סקירה קצרה המפרטת את סיבות לגישה פתוחה:

1. השיטה מתאימה לתיקון של טיפ הדורש שינוי צורה קיצוני.
2. מתאימה לתיקון של נזקים בסחוס תחתון מניתוח קודם.
3. מתאימה לתיקון של נזקים מניתוח פלסטי לא מוצלח או מתאונה המחייבים השתלות סחוסים, עצם או חומרים אלופלסטיים.
4. מתאימה לתיקון צורת האף במקרה של חיך או שפה שסועה (מום מלידה).
5. מתאימה לכריתה של גידול סרטני בתוך האף.
6. מתאימה להדרכת מתלמדים.
7. מתאימה לרופא מנתח מתחיל שאיננו שולט היטב בשיטה הסגורה.

יתרונותיה במקרים אלה הם:
1. מאפשרת ראיה טובה של מרכיבי שלד האף לצורך הערכה ותיקון.
2. מאפשרת תיקון מדוייק של פגמים מניתוח קודם.
3. זו שיטה מצויינת להדרכה.

חסרונות והתוויות נגד:
1. מיותרת כאשר מדובר בניתוח פלסטי אסתטי עם או בלי בעיות רפואיות.
2. לא מתאימה למעשנים כבדים (מעל ל-15 סיגריות ליום) או למסניפי קוקאין.
3. לא מתאימה לאנשים שנזקקים ביחד עם ניתוח האף האסתטי גם לניתוח רפואי לשם שיפור מעברי האוויר.
4. השיטה הזו מותירה צלקת חיצונית ולא מאפשרת שינוי יפה של זווית הנחיריים או שינוי בזווית הסלידה של האף.
5. לא מתאימה למי שיש לו נטיה לפתח צלקות קלואידיות או למי שיש לו עור כהה.

לדעתי ולדעת מנתחי אף מהמפורסמים בעולם, לא מומלץ על ניתוח בגישה הפתוחה כסטנדרט כירורגי.
 

איזו שיטה עדיפה מבחינתך את/ה.
ובכן, עליך לדעת כי שיטות הביצוע השונות של הניתוח לעיצוב צורת האף, קיימות ברובן כ-80 או 100 שנה.

אם לשם הסבר, נשווה את הניתוח באף שלך לציור או ליצירת אומנות, אז אפשר לדמות את הביצוע הניתוח לעצם פעולת הציור ואת המכשירים שבידיי המנתח למכחולי ולצבעי הצייר.

כיום וזאת עובדה, מכחולי הציור טובים יותר והצבעים יציבים יותר מאלה שעמדו לרשותם של למשל, לאונרדו דה-וינצי או מיכאל אנגלו. עם זאת ולמרות הכלים שעמדו אז לרשותם, הם היו מגדולי האמנים שקמו לאדם והם יצרו יצירות מופת נצחיות. מעטים היום מגיעים לרמה דומה.

כך גם בניתוח אף .
ניתוח אף זו יצירת אומנות.
למכשירים ולשיטות יש רק תפקיד משני ביחס לכישוריו ולאומנותו של המבצע.
ניתוח האף דורש מהמנתח ידע, מיומנות ולא מעט יכולת אומנותית ולשלושת אלה יש להוסיף נסיון עשיר ואלה נלמדים במשך שנים ארוכות.

אצל אותו המנתח, אם יש לו את הידע ואת הכשרון וגם את החוש והיכולת האומנותית אזי, התוצאות שלו כיום יותר טובות ויותר נאות מהתוצאות שהיו לו לפני 15 שנה.
זו האמת היחידה העומדת מאחורי שיטות העבודה בניתוח-אף כיום, זאת בהשוואה לשיטות העבודה שהיו נהוגות לפני 30 שנה או 50 שנה.

אזהרה: אל תיפלו ברשתו של המנתח חסר הנסיון שיצהיר על עצמו שהוא מנתח בשיטות מודרניות.

שום דבר בניתוח אף איננו מודרני, הדבר היחיד שיכול להיות מודרני בניתוח אף זה המנתח עצמו, כלומר שהוא עצמו חדש במקצוע. (מודרני בגיל וחסר נסיון בעבודה).

ניתוח נכון צריך לשמר את כל קשת הסחוס התחתון ולהותיר מספיק תמיכה לנחיריים. נסיון קלוקל לעדן את קצה האף מעבר למותר מבחינה אנטומית, יכולה להוביל לאף עם "שפיצים" בולטים בקצה האף.
לפעמים גם המנותח וגם המנתח חייבים לוותר מראש על השינוי לכיוון של אף "דק בקצה" אחרת יתקבל אף עם נחיריים ממוטטים אשר בכל נשימה עמוקה נשאבים ונדבקים וסוגרים את פתח האף.

בניתוח נכון, המנתח בודק בשלב זה את מצב המחיצה ומעברי האויר ואם קיימת בעייה, זה הזמן לתקן אותה.

בהמשך, בזמן ביצוע ניתוח בצורה נכונה ,

1. מורידים את הגבנון (את העצם הבולטת) בעזרת מכשיר מסיר עצם או כשהגבנון קטנטן, משייפים אותו . (תמונה 2).
   
    

2. משייפים, (מחליקים), את אזור העצם שהוצא בשלב הקודם כדי שלא ישארו זיזים לא חלקים.
   
    

3. מקרבים את העצמות (תמונה 3) משני צידי האף, זו לזו זאת, כדי לסגור את גג האף וכדי לא להשאיר את מעברי (תעלות) האויר פתוחים בגב האף. את זה עושים בעזרת שבר בבסיס . את השבר מבצעים בעזרת מכשיר מתאים. כשהניתוח נעשה בהרדמה מקומית שומעים את המקות של הפטיש על המכשיר. כשעושים את הניתוח בהרדמה כללית, לא שומעים ולא מרגישים שום דבר. (יש רופאים שבגלל ההתנגדות של הנוער ל-שבר בעצם (כי בהרדמה מקומית שומעים ומרגישים), מוותרים את חלק זה של הניתוח ולמעשה עושים חצי ניתוח).

הפעולה הזו הקרויה "לשבור את העצם" היא זו שמשלימה את הניתוח ומייצרת אף מעוצב היטב .
חשוב לדעת שהשבר הזה, הוא זה שגורם לניידות של העצם.
הניידות היא פעולה חיונית כדי לישר את הציר (כשהאף קצת עקום), להצר את המראה ולקבל את הגימור הגורם לאף החדש להראות יפה.

צריך להבין ולזכור, ללא שבירת העצם, גב האף נותר רחב ועם מעבר בין חלל האף מבפנים לבין העור המכסה מבחוץ. זה מראה לא יפה ומצב לא תקין.

עם סיום הניתוח וביצוע השבר, רק אז נעשית ההחלטה אם להקטין או לא להקטין את הנחיריים.
 

הקטנת נחיריים

זהו נושא חשוב היות ורבים לא יודעים את המשמעות של הקטנת הנחיריים.

יש שתי סיבות עיקריות להקטנת נחיריים.

1. כאמור, אף רחב ביחס לרוחב הפה. (3-4 מילימטר מעל למה שנחשב יחס יפה)
2. אף ארוך מאוד בבסיס (קדימה אחורה מעל לשפה). באף כזה, כשמקצרים אותו בניתוח, הנחיריים מקבלות צורת קשת ואז צריך להתאים את צורתם לאף החדש.

ישנו כלל של זהב בפרופורציה של הפנים האומר שרוחב בסיס הנחיריים הם 1:1.618 מרוחב הפה.
כך למשל אם רוחב הפה הוא למשל 55 מילימטר אז הרוחב האידאלי של בסיס הנחיריים צריך להיות 34 מילימטר.
הקטנת נחיריים כדאי לעשות כשבסיס האף רחב לפחות ב- 3-4 מילימטר מהאידאלי, לא פחות.

את היחס המדוייק בין רוחב הפה לרוחב בסיס הנחירים אני רואה טוב רק ממש בסוף הניתוח ואז אני מחליט אם לבצע הקטנת נחיריים או לא.יש לדעת שזו פעולה היכולה להשאיר לפעמים צלקות עדינות ביותר בבסיס האף. אם היא לא נחוצה, אז לא למהר ולדרוש ממני להקטין את הנחיריים.

שינוי זוית הסלידה

זוית הסלידה הייתה תמיד נושא מרכזי בעיצוב האף. זהו גם נושא שסביבו נוצרו אי הבנות רבות. טעות נפוצה אחת היא, שרבים קוראים לשיפוע הגלישה משורש האף לקצה האף בשם סלידה,זו לא הסלידה, זה שיפוע הגלישה של גב האף.

זוית הסלידה היא כמו בתמונה, הזוית שנוצרת במעבר בין השפה העליונה לבין בסיס האף.

טעות נפוצוה אחרת היא הדעה שאם מרימים את קצה האף כלפי מעלה, זה גם מרים את השפה. ובכן, זה לא מרים את השפה .
רצוי קודם כל להבין איך זה נעשה. התמונה התחתונה משמאל נותנת הסבר חזותי.

את הזוית משנים במהלך ניתוח האף אחרי שמפרידים את עור האף מהשלד.
השינוי נעשה על ידי כריתה של סחוס ורירית בבסיס המחיצה.
כאשר העור מודבק חזרה לשלד החדש, הוא מתעצב סביב הצורה והזוית החדשה בלי להרים את השפה.

לפעמים מיד אחרי הניתוח, העור נפוח ואזור המעבר בין השפה לאף נפוח. נפיחות זו יוצרת אשליה של זוית סלידה יותר גדולה ממה שבוצע בניתוח.יש כאלה שאוהבים זאת, ולכשיורדת הנפיחות, הם מתאכזבים, ויש כאלה שנבהלים מהזוית ואחרי שהנפיחות יורדת, הם נרגעים. לאלה ולאלה, אני מציע להגדיר היטב לרופא מה אתם רוצים ולא רק להגיד לו, "לא סולד" או סולד" אלא ממש להגדיר את הזוית.
אצלי ולפונים אלי, אני משתמש בהדמיה כדי לקבוע מה היא הזוית הרצויה ובניתוח אני יכול להגיע לכך בקרוב רב מאד.

הגבס

לשם קיבוע של מרכיבי האף החדש, אני "אורז" את האף בפלסטרים ובתבנית פלסטית (או גבס). תפקידו של הגבס הוא להצמיד את העור אל השלד ולהחזיק את השלד מקובע.
את הגבס הזה אני נוהג להסיר על פי רוב, אחרי חמישה או שבעה ימים. (אין כלל ברזל של כמה ימים בדיוק).


הטמפונים

בעת החבישה והנחת הגבס, מוחדרים טמפונים הנותנים תמיכה פנימית לאף הטרי ומצמידים את הריריות אל השלד בצד הפנימי של האף.
הטמפונים עשויים לרוב מחומר טופח (מרוצל) או מגזה רוויה בוזלין (ג'לונט).
מטרת הטמפונים היא כאמור להצמיד את הריריות חזרה למקומן, ולייצב את חלל האף כך שהחלקים השונים יתחברו זה לזה בעמדה נכונה.
במקרה בו עברתם כריתה חלקית של הכונכות (טורבינות) תחתונות (אצלי, זה לרוב המצב), הם מיצרים מידה מסויימת של לחץ שעוזר בעצירת הדימום.

הוצאת הטמפונים איננה נעימה אבל כמו בכל דבר בחיים, יש אנשים בעלי אופי שנוטה להגזמות שמגיעים מפוחדים מההוצאה.
תאמינו לי, ההוצאה של הטמפונים לוקחת 10 שניות ואחרי זה מרגישים הקלה גדולה.
לא צריך להגיע מפוחד והיסטרי. כשמגיעים במצב כזה להוצאת הטמפונים, אז באמת אתם מקשים על עצמכם מאוד ומקשים על הרופא מאוד את ההוצאה ואז זה עלול גם לכאוב.

ניתוחי אף הוא אחד מהניתוחים הנפוצים ביותר.

ד"ר מאייר יצחק בצע אלפי ניתוחי אף באחוזי הצלחה מהגבוהים ביותר